אביגדור ליברמן והמאה ה21 או: למה אנחנו לא חברים מספיק טובים של סין?

מדיניות החוץ של הממשלה הנוכחית, נכון להיום, בודדה את ישראל כמעט בכל מישור בינלאומי, ויצרה מצב שבו כמעט לאף מדינה אין אינטרס ברור ליצור עם ישראל קשרים שאינם רק כלכליים טהורים, פרט לארצות הברית – שבעקשנות שומרת על יחסים סבירים. זו לא, כפי שמוצג בישראל, כתוצאה מגל עוינות ודעת קהל שלילית כלל עולמית נגד ישראל. בכל העולם – כאן בהודו בטוח, אבל גם באירופה, אוהבים ישראלים. בחיי בסין נפגשתי עם אנשים מכל העולם, כולל ממדינות ערב, וכולם הראו לי יחס שווה כמו לכל איזה אחד מכל מדינה. המצב הדיפלומטי המחפיר של ישראל הוא פשוט תוצאה של דיפלומטיה גרועה שמנוהלת ע”י אנשים לא מקצועיים.

חשוב לזכור – סכסוכים תמיד היו בין מדינות, ובמאה ה-21 מדינות גם למדו לטפל בסכסוכים בצורה דיפלומטית – כשהאינטרסים של שתי המדינות היו מספיק חזקים, הם למדו לשלוט בדעת קהל עוינת ולאומנית, לשלוט באיומים משני הצדדים, להגיע למשא ומתן ולסיים בפשרה. ישראל, אף על פי שהאינטרסים שלה חזקים מאין כמותם, כמו בסכסוך עם טורקיה, נכשלה שוב ושוב ליצור את המצב, האולטימטיבי מבחינת שני הצדדים, של הרגעת דעת הקהל ואיזה התפשרות דיפלומטית. זו היא לא אנטישמיות, זו דיפלומטיה גרועה.
אבל זאת אולי הטקטיקה, הדברים שקוראים אליהם בעיתונים היום. האסטרטגיה של ישראל – או יותר נכון, חוסר האסטרטגיה של ישראל – לתווך הרחוק, היא המדאיגה באמת. והיחסים של ישראל עם סין הם דוגמה מעולה לקצרות רואי של הממשלה הנוכחית במיוחד, אבל גם לכמה ממשלות אחרונות בישראל.
כבר כתבתי על יחס הסינים לישראלים ויהודים. פרט לכך שדיאלוג תרבותי יכול להתקיים על בסיס זה ששני העמים רואים בעצמם כ”עמי נצח” עם היסטוריה רציפה של אלפי שנים(וזה מביא, לתפישות עצמיות דומות), הסינים רואים בכלכלה המבוססת בעיקר על מדע וטכנולוגיה האידיאל הגדול. הסינים, שמחפשים מודלים לאיך לבנות מדינה, רואים בישראל מודל לחיקוי.

לכשנוצרו הקשרים בין סין העממית למדינת ישראל בשנות ה-80, ישראל הרוויחה מאוד. המסחר הכפיל עצמו משנה לשנה. ישראלים השקיעו בחברות ובמפעלים סינים, ישראלים צרכו בזול “מייד אין צ’יינה”. סין היא שוק עצום לפיתוחים טכנולוגיים-חקלאיים של ישראל, וכמובן גם לפיתוחים צבאיים. השגרירה אורה נמיר הפכה לדמות ידועה בסין.
אבל ישראל פספסה לראות – ובמידה רבה עדיין מפספסת – שהרוחות משנות כיוון. בשנת 2000, ישראל כשלה לראות שסין היא כבר יותר ממדינה מתפתחת. יחסיה של סין עם ארה”ב הפכו למתוחים, כתוצאה מההתחזקות של סין בעולם, וכתוצאה ממשבר ההפצצה הלא-מכוונת של האמריקאיים על שגרירות סין בבלגרד ב1999. ישראל, עיוורת לעולם, ועם כל האופציות בידה, חתמה על עסקה למכור לסין מטוס ריגול מתקדם, הפלקון. ג’יאנג זה-מין, המנהיג הראשון הבינלאומי של סין, שהבין שהקשרים הסינים-ישראליים הם חשובים להתפתחות סין, בא בעצמו לביקור יוצא דופן של שבוע בישראל, לחגוג את חתימת ההסכם. הוא שמע על ביטול העסקה בגלל לחץ אמריקאי ברגע שנחת בחזרה בבייג’ין. מאז לא הגיע אף מנהיג סיני רם דרג לביקור בישראל. הקשרים בין המדינות שוקמו לאחר מכן יותר מכוח האינרציה של העסקים מאשר ממאמץ ישראלי לפיוס עם סין.
במדינות אחרות, סין היא עניין חשוב. לאוסטרליה, מדינה קרובה ועם אינטרסים ברורים, כבר היה ראש ממשלה דובר מנדרינית(עכשיו שר החוץ). בעוד מישראל ניתן לחשוב שהבחירות בארה”ב יקומו ויפלו על מדיניות התמיכה בישראל של המועמד, סין, ואסיה בכלל, הם הנושא החשוב ביותר במדיניות החוץ של ארה”ב, עכשיו שהמלחמות במזרח התיכון עומדות להסתיים. אמנם המועמד הדובר סינית פרש, אבל הנושא של איך להתייחס לעלייה של סין הוא מהחשובים בבחירות האלו. ש’י ג’ינפינג, המיועד להחליף את חו כמנהיג של סין בשנה הקרובה, ממש עכשיו מטייל בקליפורניה.
שני עניינים שקשורים ביחסי ישראל-סין קרו השבוע. האחד, המינוי של שגריר ישראל החדש בבייג’ין, מתן וילנאי. ברק רביד מתאר בבלוג שלו בהארץ, איך הועלתה ההצעה, אולי כהתבדחות, על צלחת בורקס בפינה אפלולית של מזנון הכנסת. אולי מתן וילנאי הוא אדם ראוי לתפקיד, אולי זה בגלל שבאמת אין לו מה לעשות בתור ה”שר לענייני עורף”. בכל שאר המדינות, ליחסים עם סין מפנים משאבים מיוחדים, בישראל נון-שלנטיות אינפנטילית.
והאירוע השני, לכאורה לא קשור, הוא הוטו הסיני-רוסי באו”ם נגד החלטות כנגד סוריה בעקבות הדיכוי האכזרי שמבצע המשטר שמה. מדובר בנושא בעל חשיבות עליונה לישראל, שהאינטרס הברור שלה הוא מניעה של מלחמת אזרחים שמשתוללת גם קרוב לגבול, ונשק של הצבא הסורי בידיים עוינות יותר. ההיגיון אומר שבאיזו שהיא דרך ישראל צריכה לעודד התערבות במלחמת האזרחים בסוריה. אבל אז מגיע הוטו הרוסי-סיני.
למה הרוסים והסינים מצביעים וטו ביחד, כאשר וטו אחד מספיק, וכך להמנע מחיכוך לא רצוי של לפחות אחת המדינות עם מדינות המערב?
האינטרסים של הרוסים יותר ברורים. הרוסים נמצאים בקשרים כלכליים חזקים עם סוריה, וגם קיים איזה חיבור היסטורי בין מדינות ערב לרוסים. לסינים אין אינטרס ברור, העסקים הסינים נעשים בעיקר עם המדינות שמסביבם באסיה, עם ארה”ב, ובצורה גוברת והולכת באפריקה. אבל לא במזרח התיכון, אזור שהיה נתון תחת מתקפה אמריקאית בכל העשור האחרון, והסינים נמנעו מלהכנס אליו.
אבל לסינים כן יכולה להיות סיבה, כללית יותר, מדיניות ה”דמוקרטיה בין מדינות”. בסין טוענים שבמערב רואים בחשיבות של דמוקרטיה בתוך המדינה חשיבות גדולה, בעוד לייצוג השווה של מדינות העולם ברמה הגלובלית לא מתייחסים. בסין, כמו ישראל, ומסיבות דומות, מדגישים את העיקרון שאין למדינות זרות זכות להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה. סין במיוחד לא רוצה שיתערבו בענייניה שלה, כמו טיבט, טיוואן וזכויות אדם. אבל סין בחרה להדגים את כוונותיה בצורה נייטרלית, הצטרפות לווטו קיים של הרוסים. בכך סין מאותת בעדינות, בצורה מתעתעת שמזכירה את הדיפלומטיה הקונפוציאנית העתיקה, שהיא כאן.
וגם ההתנתקות בנושא הזה מעמדת ארה”ב, והחיבור החדש לרוסים, שרק לפני פחות מ40 שנה איימו בנשק גרעיני על ערי סין, הוא איתות. סין ניגשת ליחסים עם רוסיה מעמדה חדשה מהעבר הקומוניסטי המשותף של שניהם. רוסיה, בהתערבותה הפנימית בסין, אחראית כמעט ישירה לעלייה של הקומוניסטים בסין לפני 60 שנה. וסין היתה – עד לפיצול בשנות ה-70 שהוביל לעוינות– סוג של מדינת חסות. רוסיה סבלה מהמשבר הכלכלי האחרון בצורה חמורה, וסין – שקונה המון מהרוסים, במיוחד נפט – שמרה על רוסיה מאוזנת בתקופה הקשה. להתקרבות, שמלווה בהרבה פרויקטים משותפים חדשים בין שתי המדינות, יש משמעות מרחיקת לכת בשנים הקרובות לכל העולם. הגוש הסיני-רוסי יצא כבר נגד המערב בקשר ללוב, לאיראן ועכשיו לסוריה. רחוק מישראל, רוסיה עוזרת לסין במאבקים דיפלומטיים במזרח אסיה, עם מדינות כמו בורמה – שהסינים והאמריקאיים נלחמים על השפעתם עליה, גם בשביל המשאבים הטבעיים שבתוכה, אבל גם כמאבק כוח ראשוני וקליל על הדומיננטיות במזרח אסיה.
טיב היחסים בין ישראל לסין ממשיך להתדרדר, כמו בין כל שאר המדינות וישראל. אבל לתווך הרחוק, הפספוס של סין יכול להיות משמעותי מאוד, אולי קריטי. בישראל צריכים מדיניות חוץ נורמלית, חכמה, קשובה לעולם. הפוליטיקה הישראלית הפכה להיות כל כך מרוכזת בעצמה, בהפיכת הבית מבפנים, בויכוחים ישנים ומעייפים. העולם משתנה בחוץ.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s